avakesh

Best anti-christian satire ever written

The best Jewish anti-christian satire ever written, by Profiat Duran. As in all Jewish polemics of this sort, the emphasis is on the rationality (and in this case, philosophical correctness) of Judaism as compared to Chrisitianity.

 לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך מלכו של עולם, למנצח על מות לבן, חליו הוא נשא ומכאוביו הוא סבלם, האומר לאביו לא ראיתיו וזקניו לא שאלם: מאישטרו אשתרוק פראנציסקו דיאוסקורניס שמו המשיחי, לפנים בישראל דוד בוניט בן גורן, אחי!

מגלת סתרים ראיתי, מגלה עפה, מגלה סוד הגאולה. אמרתה צרופה, קראתיה בכובד ראש ובשפה רפה. גבהו מאד דרכיה, סודות עמוקים חקוקים על לוחותיה, לא נודעו לי עקבות תעלומותיה, הייתה לי חזות קשה, הגעתני בדבריה, הלאתני בעצמת חקירות סודותיה, ומעט המושג אצלי מתועלתיה, והמובן ממנה אצלי על דרך כלל הוא כי שקר נחלו אבותיך, הלוך הלכו אחרי ההבל ברוב חקירתם, נפתרה בינתם, נסרחה חכמתם, נכזבה תועלתם ושקר תשועתם, חשבו לעלות שמים וירדו בעמקי שאול בסכלותם, החטאים האלה בנפשותם, לשקר עשו כל מה שהשתדלו בו באולתם ונשאו בו כלימתם. אוי להם על עמלם ויגיעם כי עשו לפסל שאריתם. ¹

עד כה השגתי בחלק האחד ממכתבך אחר העמל והטורח, כי באו בו דבריך נעלמים כדברי הספר החתום, וכמדומה לי כי רוח מרחפת על פניך בחלום חזיון לילה והקיצות היא תשיחך ברוח המשיח שנתן לך לב לדעת ואוזן שומעת, ומשך אותך השכל האנושי להשכינך במשכנו משכן עלטה, ועל מעשיך הלא טובים עשית מעיקרא חרטה, חשבתו לזר, ראש פתנים אכזר, שונאו הוא מעולם לאמונה וגורם להזיקה נזק צרורות.²

וסכל הוא מי שאומר השכל והדת שני מאורות, אין לשכל חלק באמונה ולא לאמונה חלק ונחלה במה שיוליד מהיקשיו ומופתיו. לא ידע הדרך ישכון אור, ולזה אמר צדיק באמונתו יחיה, אם גדר האמונה בלשון עברית כמו שאתה ומלמדיך חושקים. וכי ראיתי אחי כוונתך רצויה ומעשיך לשם שמים, והאמונה לך אזור חלצים, לא תתפתה אחרי השכל לכזבה להיותו נעוה ונעקש דרכים. ראיתי אחי להעירך על דרכי האמונה, אשר באור המשיח וכבודו הזורח עליך נתן לך למנה.

אל תהי כאבותיך, אשר האמינו באל האחדות הפשוטה לבד ושללו ממנו הרבוי לגמרי, וטעם במאמר שמע ישראל והבינו מהאחד מה שיורה עליו באמתת גדרו, לא אחד בהרכבה, במין ובסוג וביחס או נוסף במספרו.

ואתה לא כן, תאמינהו אחד ושלשה והשלשה אחד, האחד נושא לכמה מאחדיו בסוגיו, לא שלש צרופיי אך עצמיי מתאחד מגב לגב, מה שאין הפה יכולה לדבר וכבדה האוזן משמוע, אין להוסיף ואין לגרוע.

אל תהי כאבותיך, אשר האמינו באלהים בלתי משתנה באחד מאופני השנוי, וטעו באמרו אני ה' לא שניתי, ושללו ממנו הגשמות בכל מאמצי כח; בעיונם נתנוהו שכל פשוט ונקי להמשכם אחרי הפילוסופיא ברוב המונם ושאונם, ונתנו פנים לפשטי התורה אשר שמו מסך לחלושי הראות בכל המונם.³

ואתה לא כן, לא תשלול ממנו הגשמות והגופיות, חלילה לך! והאמן בו שנתלבש בשר באחד מתואריו ואל השלשה לא בא כאשר רצה, ונשפך כמים דמו לכפר על עמו ונרצה. תן תודה אליו אשר סבל המות להושיעך והצילך, חלייך הוא נשא ומכאוביך. לא גזרה חכמתו אופן אחר להושיעך זולתו, האמן בו שנתבשר (נעשה בשר) בבטן העלמה המורה בלשון עברית בתולה תמימה, כמו דרך גבר בעלמה (משלי ל יט), שהוא סמוך עם הנזכרים למעלה, שאין עושים שביל והם קשים לצייר. וכן האשה הבתולה לחשוק גבר הוא קשה.⁴ וכבר נתן על זה אות לאחד מקטני אמנה, שהיה קודם זה כחמש מאות שנה ולא קשתה בלדתה לא צעקה בחבליה כמו הרה, לא אחזוה צירים וצרה כמבכירה, ויהי בה ההפך מן הנשים ותהי כבראשונה. לא תביט למאמר האומר היות כניסת הגשמים נמנע.

אל תהי כאבותיך, אשר העמיקו בספורו של מעשה בראשית למצוא בו תעלומות ודבר חכמות, באופן שיסכים עם הפילוסופיא סברו בו סברות, ובדבר גן עדן והנהרות ועץ הדעת טוב ורע עשו שבע חקירות, ובאדם וחוה וכתנות עורות. [96]

ואתה לא כן. קח העניין כפשוטו ולא תסבור בו סברות, רק שתוסף לאדם עונש נפשיי על מריו, והוא המסרו ביד השטן יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו, אין תקומה למפלתו, עד בוא גואלו אשר פדהו מיד צר והסיר מעליו שבטו, ועונש זה שלא נזכר בכתוב נעדר על ידי הגואל, אך הקללות האמורות שם על עמדם תעמודנה, וכן צמיחת קוץ ודרדר. החזק בזה הסוד אחי מהעונש הנפשיי אשר חדשו ראש השלוחים ששמו כשם רבך ⁵, כי זה יכפל שכרך, כי תהא מאמין שלם כמו מיישרך.

אל תהי כאבותיך, אשר הביאום יסודות השכל ההכרח להודות בהתחלות העיוניות טבעיות ואלהיות הגיוניות למודיות, והן למיניהן הולידו תולדות, ועל יסודם בהיכל השכל בנו מדגלים לתלפיות, העמיקו בהשגת דרכי ההגיון וסדריו, להבדיל בין מיני ההיקש המופתי וזולתו, וחלקו כבוד לאריסטו וגם לשמונה ספריו, ובלמודיות היקרות שמו כל מעינם, וגלו סודות להלל ולהודות, וממעמקי ים בחכמת המספר והתשבורת העלו פנינים, ובשלחן חכמת התכונה הגלגלית אכלו למעדנים, ובמרום הר החכמה הטבעית הציבו ציונים ובאלהיות השיגו סתרים צפונים, לא יערכום זהב ומגדנים. זה דרכם כסל למו אחי.

ואתה לא כן. חלילה לך, לא תאמין שיוליד גם המין הראשון מתמונה ראשונה מן ההיקש אשר הוא יסוד חכמת ההגיון, ואליה ישובון כלם כפי תנאם, כי מזה תבוא לכפירה בחוק האמונה. אם תאמר האב הוא האל והאל הוא הבן - אמור לאב מה תוליד! לא תחשוב שתצדקנה על כל פנים ההתחלות הלמודיות אשר הגדול והקטן מתחלפים, ושהמספר קבוץ אחדים, כי לפי האמונה גוף המשיח הגדול שוה ונשוא לעוגה קטנה ככף איש, ואם אפשר הוא האמן ג"כ שיכנס העולם כלו בגרגיר חרדל ודוחן, ושמספר גשמי המשיח אשר בבמות שונות לאלפים ומאות אינו קבוץ אחדים, אבל העשרה והמאה והאלף אחד הם.

לא יטעוך ההתחלות הטבעיות שכל תנועה בזמן, ושאי אפשר להתקבץ יחד המנוחה והתנועה בנושא אחד, כי גשם המשיח היושב בשמים ירד משמי קדם ובא אל הבמה עם היותו יושב שם שקט ושאנן, וזה עם השלם המאמר ההוא הנבחר היוצא מפי הכהן, לא גדול, רק איזה כהן שיהיה כגדול כקטן כחכם ככסיל כצדיק כרשע כירא כחוטא, כי הסגולה דבקה במאמר הנאמר בפי המשיח אחרי אכלו ואחרי שתו עם נביאיו וחכמיו ותלמידיו ושלוחיו. החזק בזאת האמונה כי היא תביאך לחיי עד. וכן יהיה אלהים עמך כי תאכל את לחם אלהיך, בבקר תחלק שלל ולערב תאכל עד.

אל תהי כאבותך, כי אוי להם אוכלי לחם עצבים, נפשם בהם תתעטף צמאים גם רעבים.

ואתה לא כן, אחי. את נפשך הצלת, כי תאכל ותשבע מושיעך בקרבך את האל תעריץ ותקדש במעיך. ואל תאמין כי ימנע הגלגל השמימי התנועה הישרה, ולמה תמנע אצלו ג"כ הקריעה והשבירה, כי תמיד כל היום וכל הלילה לא יחשה גשם המשיח בעלותו וברדתו דרך ישרה, יעשה הגשם נקבים נקבים חלולים, בוא יבוא מיום עלות השמים ועד עתה סביב סביב אלף שלש מאות וששים שנה ⁶, קרוב הוא שיעשה כל גופו ככברה, או ימחץ וירפאהו בסמים מדביקים או ברצונו לבד או באמירה. בחר לך אחד מאלה אז תראה יותר חולקת עם המושכל, ואין בזה סתירה, כי עם זה תודה ביכולת המשיח שהוא בלתי בעל תכלית, אשר הוא שורש האמונה וזאת התורה.

אל תאמין בהתחלת החכמה האלהית שאי אפשר שיצדקו יחד החיוב והשלילה ושנמנע שיתהפך המקרה עצם והעצם מקרה, וגם בהקדמה האומרת שמציאת העצם בעצמותו ומציאת המקרה בנושא הנמצא בעצמותו, כי גוף המשיח היושב בשמים לא יתנועע ואשר בבמה מתנועע ואפשר בכל סוגי התנועה ושניהם אחד, א"כ יצדק באחד שיתנועע ושלא יתנועע, וכן עצם העוגה לפני מאמר הכהן הוא עצם הלחם באמת ועם השלמת המאמר נהפך העצם למקרה או נעדר העצם העדר גמור בצורתו וחמרו ויעמדו המקרים בעצמם לא במציאותם בנושא, ואחר ישובו המקרים ההם עצם וחלק אברי הכהן האוכל אותה, וזה לא יכפור בו אחד המאמינים.

ומצד אחר אחי, לא תטעה בתחלת חכמת הטבעים האומרת שחוש הראות לא יטעה במושגו כל זמן שיהיה הכלי נאות והאמצעי בריא, כי אלהים תראה עולים, לא תשבע עינך לראות ולא יטעוך חושיך ותשגה ברואה והנשארים בהם ⁷, ותחשוב המראה אשר תראהו והקול והטעם ומשוש והריח מקרים עומדים על הלחם לבדו, כי כלם עומדים בעצמותם ולא בנושא. גם לא תפנה בפלילות המושכל הראשון האומר שהכל גדול מן החלק ממנו.

ואתה לא כן תחשוב, אבל הכל שוה לחלק והחלק לכל כי העוגה הבלתי בעל תכלית בכח חלוקה בכל חלק מחלוקה נמצא גוף המשיח והחלק בכל והכל אחד. והמשל מהמראה הנשברת יאיר עיני שכלך, כי הלימוד (ההיקש) השיריי נבחר וראוי לשכמותך. ובכלל אחי לא תורה חלילה בהקדמה האומרת לנמנע טבע קיים ועומד [97] ואי אפשר לו ההשתנות, ולכל הנמנעות בחוק השכל והטבע הנזכרות, וכהנה רבות לא אדע ספורות. תהיינה מחשובתיך אמונות, השליט יכולת המשיח על כל דבר קרוב או רחוק נמנע או אפשר, הכזיב מה שלא בא על סותרו מופת, והאמן במחויב כי שוא תהיה תמורתו.

אל תהי כאבותיך, אשר הייתה להם למורשה תורתו של משה שחשבו להשיג עולם הרוחני במה שכלכלוה מהעיון והמעשה, ענדוה לראשם עטרה, טוב להם סחרה מכל סחורה, ששו כעל כל הון על רמ"ח מצותיה, נזהרו מאד ולא חטאו בדבר מן שס"ה אזהרותיה, חשבוה נצחית לאומרה הנסתרות לה' אלהינו וגו' לנו ולבנינו עד עולם, ובהזהיר תמיד הנביאים עליה, והאחרון בדבור האחרון הזהיר על זכירתה ומשפטיה וחוקיה (זכריה ג' כב).

ואתה לא כן, הנח לה פן תהיה לבוז כי תוליד בנים לא תכניסם בבריתו של אברהם ולא תחוש לנשג"ז (נדה, שיפחה, גויה, זונה), לא תזכור את יום השבת והמועדות לקדשם, וביום הצום המיוחד אכול ושתה אמור לך, ולא תביא עליך אשם, מאכילת חמץ לא תירא, ולכל המאכלות האסורות עדיף כח דהיתרא, אכול בשר וגבינה באפיקורן ולא תחוש לכף חולבת, פתח פיך ואכול חזיר ושפן וארנבת, לא תבדוק בסימני דגים ועופות טמאים וחגבים, אכול לשבעה את הכוס והשלך, לכלכלך צויתי את העורבים, נבלה וטרפה והנחורה לא תהיינה לך לזרה.

אבל מה תעשה ושליחי המשיח כלם הזהירו עליה את כל המאמינים, וכן תמצא בספר הנקרא אפושטולורום (מפעלי השליחים פט"ו) ואנכי קראתי תולדות השליחים שאמרו כל המחזיקים באמונת המשיח נזהרים על הנחירה, ובכלל לא אראה דבר באחד מהם שהכזיב דבר מתרי"ג מצות שהתירו לזרעו של אברהם אשר קבלו על נפשם ועל זרעם תורתו של משה, והם בעצמם לפי שהיו מזרע ההוא קיימו התורה מאד אחר מיתת המשיח ואחרי שטבלו בשמו. וכן תמצא בספר מתיאו. וכן אישטיבאן אמר שנקברו האבות בשדה אשר קנה אברהם מאת חמור בן שכם, והזכיר ג"כ שיעקב ירד למצרים בשבעים וחמש נפש, והמשיח בעצמו אמר שבימי אחאב נעצר שלש שנים ומחצה טל ומטר - יורה של שלמותם ובקיאותם בספרי הקדש.

והנה כל הספקות האלה וכיוצא בהן הכמוסות עמדי חתומות באוצרותי, אשחרך אחי וראש, שתחקרם אתה ומלמדך החדש ותעמידני על התירם, כי ידעתי כי רוח הקדש דבר גם אתכם, וכל רז לא אנס לכם, תנו תורה למשיח שבחר בכם.

אל תהי כאבותיך, שקבלו עליהם חקים של טומאה וטהרה באמרם עצמות חמור טהורים ועצמות כהן גדול טמאים ⁸.

צא אל הבקעה וקח לך עצמות אדם, לא תירא לעשות אותם תרוודים, גם שאול באוב וידעונים, וכימי צאתך ממצרים יראוך אותות ומופתים ודברים זרים ונפלאים, יתן טהור מטמא לא אחד, כי רבים אשר אתך כלם קדושים. דרוש אל המתים ושאריתם עצם כשיעורה תכבד בזהב ובכסף ובאבן יקרה, ועל פיך ישק כל נשיקה האמורה בתורה ⁹ ובאהבה גדולה וחבה יתרה אלהיך הוא ישזבינך די אנת פלח ליה בתדירא.

את זה ראיתי להעירך אחי, כי ידעתיך לאוהב האמת מצד שהיא אמת, מכיר אתה גדרך חי מדבר מת, לא הסיתוך מחמדי תבל ויפתוך בהבליהם, לא נלכדת בשחיתותם, לא נאחזת בחבליהם, תמים אתה בדרכי אמונתך אמונת המשיח, באורו תראה אור וכל אשר תעשה תצליח, ולא תדאג על הכניעה והדלות והבזיון הדבק בנפש, והשפלות אשר על פניך יחרפון צורריך, ותמס תהלך לפניהם כמו שבלול, באמרם אליך כל היום: טבול כופר מחול! רב לך בהשאר נפשך לעד בתענוג לא ישוער איכותו, כי תראה פני המלך והשגל יושבת אצלו במחיצתו תן תודה למשיח שככה לו בעולמו.

ואשר כתבת והפלגת והגדלת בספור מעלת מלמדך ושלימותו, ואת כל כבודו ואת יקר תפארת גדולתו, ואמרת שנברא בצלם המשיח ובדמותו, ועשית אותו אפיפיור במאמר, לא אדע אם ילך לרומא או באביניון מנוחתו. גם אני ידעתי כמוך את כל הגדולות אשר עשה והתכונות הגלגליות בזולת יציאת מרכז והתחלפות קטבם, וגלגל ההקף אשר מצא וכמה תעלומות חכמות והקדמות רמות, דורש רשומות בשערי החכמות.

תן תודה למשיח שחלק מחכמתו ליראיו. לא לחנם נתן לו אדוננו המלך מתנות מבית גנזיו, כי אותו ראה צדיק מתהלך בתומו לפניו. לא לחנם בחר המיוחד לישראל רבי חסדאי קרשקש מהגיד תעצומות ושם ישר נוכח עמו. כבוד עשה לו לבקר בהיכלו ולהיות תמיד אצלו מאהבה אשר אהבו. ואשר הודעתני אחי, כי בכחו הגדול ובאהבת אדוננו המלך השיג ההשגה הגדולה שנעשה כרוז שם שלא תצאנה הנשים, והבנים פחותים מעשר שנים אסורים לצאת מבית הכנסת ללכת אנה ואנה ¹⁰. גם אני אודך שדבר גדול השיג ואשריו שזיכה את הרבים ולגמול טובות לחייבים. אמנם צא ובשר לאשר הולידו בנים ובנות ולנשים העדינות.

מפי השמועה למדנו ששם באביניון חשב לדבר על [98] היהודים תועה, וצוה מן האדון הקרדינאלי באנפלונא ומן שרים אחרים בצנעה, שלא יחרוש על בני ישראל רעה, ונתנו לו הקהל הרבה פרחים. דעת האפיפיור וכל כנסיה שלו לתת לו הגמוניא אחת מיוחדת או לעשות אותו קרדניאלי כמיוחדים שבבני עליה. לכן אחי, הגדל השמחה, כי בכבודו כבוד יהיה לך ועשה יעשה לך גם הוא בתי כהונה ולויה.

ואשר כתבת אלי והוכחתני ויסרתני מוסר הבלים כי משרתי המורגלים אצלי עותו מחשבתי. אתפלא כי ידעת מאז כי כוונתי רצויה ומעשי מוכיחים. תמים אני עם אלהי בכל לבבי ובכל נפשי לנצח נצחים, ובמשיח צדקו הנקרא בשמו מבטחי ותקותי, הוא מעוזי ומנוסי וזמרתי, אמונת עתי וחוסן ישועתי. וגם מאז אני דבק בזאת האמונה, לא נתחדש אצלי כלל וטעמי לא נשתנה, אשר אאמינהו עתה הוא אשר האמנתיו זה עשרים שנה.

אחת אשאל ממך אותה אבקש שמכאן ואילך לא תעלה בחתימתך שם החכם הנכבד אביך ובסורו אל תבוא נפשך ולא תחד כבודו בזכירתך, כי אם היה בחיים חייתו, בוחר היה העדר בן כמוך על מציאותו, וגם עתה נפשו תאבל בבית מנוחתו. ישו המשיח יאיר פניו אליך, הוא ולא אחר, וישם לך שלום ויברכך.

פי אוהבך מעולם החפץ כי תצדק את תום דרכיך. והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך אעשה לך שלום ואברכך, ובכל מקום אשר תזכיר את שמי לאח ובן יקיר אקחך, אחי הוא העודנו חי דוד בוניט בן גדון, או אם עודנו חי אשתרוק פראנציסקו דיוסקורניס.

 

Source here

It was so artful that humorless Spanish monks actually took it to be a dutiful apologetic for the Christian faith and disseminated it, unitl it reached some converted Jews,who immediately grasped the real meaning behind it. Unfortunately I could not find an English translation on the web but I recall that one can be found in this book, in the chapter on Profiat Duran.

Add: see the link in the comments for the English translation.

Two random thoughts:
1.The inability of the Christians to grasp the nature of this "defense" of their faith highlights both the skill and deep knowledge of both religions on the part of the author and how Christians and Jews use the same words but mean by them completely different things. The point was made by R. Y.D. Soloveitchick (and others before him) in his Confrontation. Efodi brilliantly exploited this difference.
2.Note the representation of the Jeiwsh understanding of the Creation as non-literal. It apparently was the accepted view at that time time and place. See Ralbag's commentary for what Efodi may have meant.

A missionary visits the Rebbe

Kosher Pig

A Kosher Pig.

As discussed on this site many times, a central principle of interpretation is that an explanation, whether of a verse or a Midrashic passage, must conform to what we know to be true from other places in Tanach, Oral Tradition, knowledge of the how the world functions and theology and Jewish thought. How do we approach a midrash that creates surprise and amazement? Let us consider one such passage.
Can a pig be kosher? According to a midrash, well, yes and no and maybe.

These are the ones that you shall not eat... and the chazir for it splits its hoof but the cud it chews not (Leviticus 11, 4-7).

Why is its name called chazir? Because the Holy Name Blessed Be He will return it to Israel.[1]

On the face of it, the midrash seems to say that pig will become kosher after redemption[2] and this is how Rama MiPano understands it in Asara Maamaros, Chikur Hadin 2:17. Harama MiPano was a Kabbalist and the idea that the unclean will be transformed into pure apparently did not present a difficulty to him. His is however, an isolated view, for the idea of a kosher pig is certainly a startling one. It appears to be in conflict with basic Jewish sensibility and most sources therefore offer explanations that limit or particularize this midrash. R.Bachya in his commentary to Shemini, for example, explains that the reference is to victory over Edom, whose symbol, the pig, is well known to us from other Midrashic passages[3]. Alternatively it may refer to the might and power of Rome, which will be inherited by those who observe the Torah (R. Bachya and Rekanti to Shemini). Ritva to Kiddushin 49b offers a similar explanation.

The Radvaz 828 suggests that the meaning is that in the world after redemption Jews will consume fat portions, as appetizing as if they were fatty meat of chazir. The Ohr Hachauym to this verse proposes that in the future time the pig will chew cud and therefore turn into a kosher animal. In Makor Chaim, a supercommentary on Ibn Ezra, R. Shem Tov Ben Falkira is quoted as saying that that the taste of pig meat will become known to the wise ones in the future time, not by eating actual pig, but through their wisdom they will be able to perceive it in other foodstuffs.[4]

One might ask why should pig meat be different from other Torah laws regarding which the statement, 'Commandments will cease in the world-to-come' appears to be more readily accepted (Nidddah 61b)?[5]

One can only speculate that it is due to the emotional impact of the idea that not only will pig become kosher but that it is something of spiritual value and importance. We think of pig as being the very epitome of uncleanliness and it is hard to imagine that it will turn into something desirable. Why after Maschiach should eating pig's meat acquire positive religious value? The simple meaning of this midrash conflicts with standard assumptions. It is for this reason that many commentators sought to discover another meaning in this perplexing midrash.

This dicussion focused on the method of interpetation that led to this surprising midrash. For other discussions of the "kosher pig", see here

---

1 This midrash is quoted by many sources but it is not found in any of our standard collections. It is cited in Ritva Kiddushin 49b, R. Bachya Shmini, Radvaz 828, Avraham Anochi (A. Palaggi) in the name of Ramban and a number of Acharonim.

2 See Otsros Acharis Hayomim by Yehuda Chiyun, p. 100 in regard to the statement in Niddah 61b, "Commandments will cease in the future to come". Some take it to mean only after resurrection of the dead and others in the days of Mashiach; there are also views that restrict it in other ways.

3 Lev. Rabba 13.

4 Pri Megadim in Sefer Notrikon suggests that this midrash is the reason why the Talmud often refers to pig meat as 'davar acher', to indicate that pig will turn into a different entity at a future time.

5 As codified by the Rambam in Kelaim 10, 25 (but see Melachim 12,2, see Otsros Acharis Hayomim ibid) and Shulchan Aruch YO"D 301,7. Regarding this principle there are a number of commentators beginning with Rashbo that restrict it only to the time after resurrection, or to the dead themselves as long as they remain dead, or claim that it applies to resurrected individuals only or only to the short period immediately after the resurrection and only to the meal of Leviathan.

Amazing Ignorance

Obviously a bright boy who was taught nothing except faith in his own yong ability to answer all the great questions of life, without knowledge, without training, without recourse to the past. Pity on the great huddled and ignorant masses who know not that they know not! The Rabbi is worse. This speech, this fruit of his own indifference means nothing to him. Outrage!

The curse of the ninth...

From Wikipedia...

The curse of the ninth is the superstition that any composer of symphonies, from Beethoven onwards, will die soon after writing his own Ninth Symphony.

According to Schoenberg, this superstition began with Gustav Mahler, who, after writing his Eighth Symphony, wrote Das Lied von der Erde: Eine Symphonie für Tenor-Stimme, Contralt -Stimme und große Orchester (nach Hans Bethges "Die chinesische Flöte"). ( This was done so as to avoid the curse). Then he wrote his Symphony No. 9 and thought he had beaten the curse, but died with his Tenth Symphony incomplete.

From Mahler's point of view, the only two victims of this curse had been Beethoven and Bruckner. Franz Schubert's Great C major Symphony would have been called No. 7 in Mahler's time,^[1] and Dvořák considered the score of his early C minor Symphony lost. Bruckner was superstitious about his own Ninth Symphony, not because of the curse of the ninth, but because it was in the same key as Beethoven's Ninth.

In an essay about Mahler, Arnold Schoenberg wrote: "It seems that the ninth is a limit. He who wants to go beyond it must pass away. It seems as if something might be imparted to us in the Tenth which we ought not yet to know, for which we are not ready. Those who have written a Ninth stood too close to the hereafter."

After Mahler, some composers used as examples of the curse include: Kurt Atterberg, Alfred Schnittke, Roger Sessions, Ralph Vaughan Williams, Egon Wellesz and Malcolm Arnold.  Alexander Glazunov completed the first movement of his Ninth but worked on it no further for the 26 more years he lived.

Dmitri Shostakovich, whose music was strongly influenced by Mahler, felt under pressure to write a momentous Ninth symphony, to be the equal of Beethoven's. Recoiling against the idea, he produced a relatively lightweight piece, quite unlike his other works of the time. In the third movement he even quotes phrases from both Beethoven and Mahler's Ninths (given to the bassoon in somewhat ironic fashion). The work ends in a playful, mischievous mood. Unsurprisingly it did not go down well with those expecting a grand gesture.^{[citation needed]} Shostakovich ultimately went on to complete fifteen symphonies in total.

Some other counterexamples are: Hans Werner Henze (10; his ninth symphony was actually choral), Eduard Tubin (10, died writing his eleventh symphony), William Schuman (10; his first two were withdrawn), David Diamond (11), Edmund Rubbra (11; his ninth symphony was choral), Robert Simpson (11; his planned final 12th symphony was to be choral), Heitor Villa-Lobos and Darius Milhaud (12 each), Roy Harris (13; he was more superstitious about the number 13 than the number 9, and so labelled his 13th as 14th), Glenn Branca (14, although Branca's definition of "symphony" is somewhat untraditional), Rued Langgaard (16 plus an unnumbered choral symphony, Sinfonia Interna), Henry Cowell (17), Allan Pettersson (17), Moisei Vainberg (22), Nikolai Myaskovsky (27), Havergal Brian (32), Alan Hovhaness (63), and Leif Segerstam (189).

Composers before Beethoven, like Joseph Haydn (106) and Wolfgang Amadeus Mozart (41), are not considered relevant to this superstition.

9th of Teves

I saw in the recent Hakhel email that as Chasam Sofer calculated it, Eisav died on the Asara B'Teves. This led me to link to one of my most popular (in the number of clicks) postings, here: The Fast of the 9th of Teves and Yeshu Hanotsri.

There seems to be pattern, between the translation of the Torah into Greek (8th of Teves), 9th of Teves (its penetration into the Gentile world) and the destruction of the Beit Hamikdash on the 10th.

Food for thought!

A $199.95 prutah