avakesh

A Greek pillar of Hebrew music has died.

A Greek Pillar of Hebrew Music.

Luther's piggishness

I am now reading Erik Erikson's psychoanalytical study of Martin Luther , because I became interested in Erikson's concept of the Identity Crisis and its implications for the formation of religious and spiritual identity in adloescence. The book explores Luther's life through the lens of this concept. To tell the truth, I found Luther such an off-putting and offensive character that I am not sure that I will be able to finish the book. Erikson himself was a an illegitimate child of a Jewish woman abandoned by both her first husband and Erikson’s father and shows no sense of moral outrage over things that no decent person should tolerate.

 Needless to say, the father of Protestanism was a deeply disturbed and a very flawed man, which was apparent to his Catholic opponents. He was also a coarse and earthy man who delighted in behaving and acting like a boorish peasant. Among recurring images in his writings is that of a sow. The sow is a female pig. Jews don't eat pigs.

What I find fascinating is deep identification and the love/ hate relationship that Luther had with the Sow. In some of them he attacks the Jews for rejecting pigs, read himself,  while at the same time calling them pigs.

Here are some choice comments from Martin Luther that invoke the sow. I apologize in advance for the crudeness of it all, so unlike the eidelkeit of Jewish religion.

Here Luther wants to be a sow:

Finally I wish to say this for myself: If God were to give me no other Messiah than such as the Jews wish and hope for, I would much, much rather be a sow than a human being. ...... Even if I had all of that, or if I could become the ruler of Turkey or the Messiah for whom the Jews hope, I would still prefer being a sow. ....For a sow lies down on her featherbed, on the street, or on a dung-heap; she rests securely, snores gently, sleeps sweetly, fears neither king nor Lord, neither death nor hell, neither the devil nor God's wrath, and lives entirely without care so long as she has her bran. And if the emperor ofTurkey were to draw near with all his might and his wrath, she in her pridewould not move a bristle for his sake. If someone were to rouse her, she, I suppose, would grunt and say, if she could talk: You fool, why are you raving? You are not one-tenth as well off as I am. Not for an hour do you live as securely, as peacefully and tranquilly as I do constantly, norwould you even if you were ten times as great or rich. In brief, no thought of death occurs to her, for her life is secure and serene.

And if the butcher performs his job with her, she probably imagines that astone or piece of wood is pinching her. She never thinks of death, and in a moment she is dead. Neither before, during, or in death did she feel death.She feels nothing but life, nothing but everlasting life! No king, not even the Jews' Messiah, will be able to emulate her, nor will any person, however great, rich, holy, or mighty he might be. She never ate of the apple which taught us wretched men in Paradise the difference between good and evil.

Here he says that Jews are sows:

If these vulgar people had expressed themselves more mildly and said, "The Christians worship one God and not many gods, and we are lying and doing the Christians an injustice when we allege that they are worshiping more than one God, though they do believe that there are three persons in the Godhead; we can not understand this but are willing to let the Christians follow their convictions," etc. -- that would have been sensible. But now they proceed, impelled by the devil, to fall into this like filthy sows fall into the trough, defaming and reviling what they refuse to acknowledge and to understand. Without further ado they declare: We Jews do notunderstand this and do not want to understand it; therefore it follows that it is wrong and idolatrous.

Luther tries to connect Jews and his beloved sow by throwing dung at them:

He who hears this name [God] from a Jew must inform the authorities, or else throw sow dung at him when he sees him and chase him away.

Several months after publishing On the Jews and Their Lies, Luther wrote another attack on Jews titled Vom Schem Hamphoras, in which he explicitly equated Jews with the Devil. I apologize for citing this intemperate language but this is Luther for you.

 When Judas hanged himself and his bowels gushed forth, and, as happens in such cases, his bladder also burst, the Jews were ready to catch the Judas-water and the other precious things, and then they gorged and swilled on the merd among themselves, and were thereby endowed with such a keenness of sight that they can perceive glosses in the Scriptures such as neither Matthew nor Isaiah himself . . .would be able to detect; or perhaps they looked into the loin of their God “Shed,” and found these things written in that smokehole. . . . The Devil has eased himself and emptied his belly again—that is a real halidom for Jews and would-be Jews, to kiss, batten on, swill and adore; and then the Devil in his turn also devours and swills what these good pupils spue and eject from above and below. . . . The Devil, with his angelic snout, devours what exudes from the oral and anal apertures of the Jews; this is indeed his favorite dish, on which he battens like a sow behind the hedge.

Sickening! This from supposedly a religious man, a leader of Christendoom.

Luther was obsessed with farting as well: But I resist the devil, and often it is with a fart that I chase him away”.. . Not a bad strategy!!

I supposed Jews can console hemselves that Catholics did not fare much better. In addressing the Pope in his writings on Councils, Luther says, “Listen, papal ass, you are a particularly crass ass, indeed, you are a filthy sow!”

Sows and farts are particular favourites of his:

If I were to ask here, ‘But what did all the other apostles...pasture? (in the sense of discipling sheep) perhaps the big fart of the papal ass will say that maybe they pastured rats, mice, and lice, or if it went well, sows, just so that the papal ass remains the [chief] shepherd, and all apostles swineherds.”

When he could put Catholics, sows and farting in the same sentence, he was ecstatic: Commenting against Hanswurst, a Catholic  who wrote a book, “REJOINDER” against Luther, Luther retorts (here again the sow is Luther himself), “You should not write a book before you have heard an old sow fart; and then you should open your jaws with awe, saying, ‘thank you, lovely nightingale, that is just the text for me.’”

What is it about sows and farts and Jews and Catholics that connects them all in Luther's mind. I think two things.

First, there is the Judensau.

Judensau is a derogatory and dehumanizing image of Jes in obscene contact with a large sow that appeared during the 13th century  Germany. Its popularity lasted for over 600 years and was revived by the Nazis.

This is how Luther describes this pleasant image:

Hamphoras

Vom Schem Hamphoras

Here in Wittenberg, in our parish church, there is a sow carved into the stone under which lie young pigs and Jews who are sucking; behind the sow stands a rabbi who is lifting up the right leg of the sow, raises behind the sow, bows down and looks with great effort into the Talmud under the sow, as if he wanted to read and see something most difficult and exceptional; no doubt they gained their Shem Hamphoras from that place...

Luther also knew his Bible (and produced a very propular translation of it into German). Perhaps, he remembered this passage that described enemies of the Jews, among whom he counted himself: All your enemies open their mouths wide against you; they scoff and gnash their teeth and say, "We have swallowed her up. This is the day we have waited for; we have lived to see it.(Lamentations 2:16). The word is: "Poaru", has connotations of "passing wind", as, for example in this description of the worship of the idol Baal Paor.

The worship of this idol consisted in exposing that part of the body which all persons usually take the utmost care to conceal. It is related that on one occasion a strange ruler came to the place where Peor was worshiped, to sacrifice to him; but when he heard of this silly practise, he caused his soldiers to attack and kill the worshipers of the god (Sifre, Num. 131; Sanh. 106a).

Like many Christian Anti-semites, Luther envied the Jews their status as the Chosen People and he hated and despised them for it. He called them sows and at the same time he wanted to be that sow himself. 

Chazal already said this.

Why does he compare it [the Roman State] to a swine? For this reason: when the swine is lying down it puts out its hoofs, as if to say, "I am pure," so does this wicked State rob and oppress, yet pretend to be executing justice. So for forty years Esau used to ensnare married women and violate them, yet when he attained forty years he compared himself to his father, saying, "As my father was forty years old when he married, so I will marry at the age of forty." (Midrash Rabbah – Genesis 65:1).

The unconscious is a funny thing, for it reveals secrets!

 

 

 

 

By the rivers of Babylon

Here is an interesting video of aBob Marley song.

Surprisingly, the upbeat formulation manages to work with the tragic content, which startles and gives food for thought. Can joy and mourning coexist?

I believe that this tune was also done by some Jewish group with the Hebrew words; if anyone knows, please post in the comments.

Finally, please disregard the strange and curious  (and non-sensical) pro-Sadducee slant in the captions.

Here is a trailer of a movie about the Jamaican-Jewish connection. A 3 sec shot at about 50 seconds should be bypassed (A not fully tsniusdige moment).

Philosophy is Pagan

I recently encountered an interesting discussion in Dr. Sholom Rosenberg's In the Foosteps of Kuzari". On pp.137-139 of the second volume, he develops the concept that classic Aristotelean philosophy was built on pagan assumptions. Thus, Aristotle believed  that supernal spheres each had an Intelligence that moved it, which Rambam identified with angels but Aristotle himself saw as gods. Dr. Rosenberg points out that Aristotle himself, on one of his lost manuscripts that only became available after the MIddle Ages, thought that Paganism evovled out of ancient philosophy and that the concept of multiple gods arose on the basis of having to explain how these spheres moved. By providing each one with an internal "engine", it was able to explain the working of the spheres, and from there humanity moved onto the concept of a Pantheon of gods.

I found this interesting because in a recent shiur  we discussed  the disagreement  of the Kuzari with this Aristotelean idea tha the "lifeforce" of each object is located within it. Instead, R. Yehuda Halevi posited a Divine Force (Inyan Eloki), that rests on each object in the Universe from the outside and serves as its Lifeforce and agent of movement. The different perception of what animates things also leads  to the distinctly different views of "nature". The former sees it as something internal to the World, while the latter sees is as being external to it. This obviously has major effects on the religious viewpoint. Pagan gods existed within the world, subject to tis laws and animated by the same forces that move humans, desire for power, victory and lust. Spinoza's God was also within the world, as its Life-force. Biblical God, on the other hand, may be described in some human terms but is certainly outside of the World, having created it. Unlike human-like pagan gods, God has no sexual nature and all His descriptions are easily explained in non-literal terms.

Dr. Rosenberg goes on to point out that Newton produced a conceptual revolution by positing an outside element, the force of gravity, as the agent that causes objects to move. Aristotle did not know why objects move and thought that their natural state is to be at rest. Consequently, he had to posit an internal force, something similar to a soul, that set spheres in motion, and which in turn caused sublunar objects to be set in motion. Newton innovated the concept of inertia and proposed that objects naturally remain in motion unless they are stopped by an external force, usually friction. An object would remain in motion unless stopped by something else. This opened the door to the Deist view of God as the originator of the universe, a glorified clockmaker who wound up the Universe and stepped back to watch it continue in its preset course. This view was in turn undermined by the recent discoveries in theoretical physics that produced fantastic and counterintuitive pictures of the universe as a jumble of shifting fields, fluxes, structures and relationships, a picture to which popular religion has not yet fully responded. It is, of course, the view of reality found in Kabbola, which, I think, makes Kabbola indispensable to any contemporary religious Weltschaung.

In general, I find the concept that our assumptions about the World affect the models that we use to understand Biblical narratives and to formulate our religious language, to be a poweful tool and a warning for any religious philosopher. We must remain focused on the forms and formulations of the traditional religious discourse and thake extreme care that we do not infuse them with time-bound, perceptually distorted contemporary content, at least, not without the caveat that the forms and traditions are unchanging while our fromulations are merely a time-bound attempt to understand them as best as we can, until better explanations come along.

A Nation of CHRISTIANS, MOSLEMS, (jews and hindus)

 The end of the special relatonship

The winter Jewish holidays

The winter period is largely devoid of holidays. Except for Chanukkah, which celebraes Judaism's triumph over Hellenism and religions of the Greeks,  there are the "minor "occasions of the NIttel night and the fasts of the 8th, 9th and 10th of Teves.

It is my contention that these, along with Chanukkah fall into a pattern of a response to the relgious riches of Judaism falling into foreign hands. I reference my previous posts on these days as proof.

Nittel night is a response to the Night of the 25th of December and the beginning of the transmutation of Jewish teachings into the religion of Christianity.

The 8th of Teves is when the Torah was translated into Greek.

The 9th of Teves is the farther, purposeful separation of Christianity and Judaism, especially the former's rejection of the Law.

The 10th of Teves is when the walls of the Temple were breached.

Do you see the logical progression here?

Best anti-christian satire ever written

The best Jewish anti-christian satire ever written, by Profiat Duran. As in all Jewish polemics of this sort, the emphasis is on the rationality (and in this case, philosophical correctness) of Judaism as compared to Chrisitianity.

 לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך מלכו של עולם, למנצח על מות לבן, חליו הוא נשא ומכאוביו הוא סבלם, האומר לאביו לא ראיתיו וזקניו לא שאלם: מאישטרו אשתרוק פראנציסקו דיאוסקורניס שמו המשיחי, לפנים בישראל דוד בוניט בן גורן, אחי!

מגלת סתרים ראיתי, מגלה עפה, מגלה סוד הגאולה. אמרתה צרופה, קראתיה בכובד ראש ובשפה רפה. גבהו מאד דרכיה, סודות עמוקים חקוקים על לוחותיה, לא נודעו לי עקבות תעלומותיה, הייתה לי חזות קשה, הגעתני בדבריה, הלאתני בעצמת חקירות סודותיה, ומעט המושג אצלי מתועלתיה, והמובן ממנה אצלי על דרך כלל הוא כי שקר נחלו אבותיך, הלוך הלכו אחרי ההבל ברוב חקירתם, נפתרה בינתם, נסרחה חכמתם, נכזבה תועלתם ושקר תשועתם, חשבו לעלות שמים וירדו בעמקי שאול בסכלותם, החטאים האלה בנפשותם, לשקר עשו כל מה שהשתדלו בו באולתם ונשאו בו כלימתם. אוי להם על עמלם ויגיעם כי עשו לפסל שאריתם. ¹

עד כה השגתי בחלק האחד ממכתבך אחר העמל והטורח, כי באו בו דבריך נעלמים כדברי הספר החתום, וכמדומה לי כי רוח מרחפת על פניך בחלום חזיון לילה והקיצות היא תשיחך ברוח המשיח שנתן לך לב לדעת ואוזן שומעת, ומשך אותך השכל האנושי להשכינך במשכנו משכן עלטה, ועל מעשיך הלא טובים עשית מעיקרא חרטה, חשבתו לזר, ראש פתנים אכזר, שונאו הוא מעולם לאמונה וגורם להזיקה נזק צרורות.²

וסכל הוא מי שאומר השכל והדת שני מאורות, אין לשכל חלק באמונה ולא לאמונה חלק ונחלה במה שיוליד מהיקשיו ומופתיו. לא ידע הדרך ישכון אור, ולזה אמר צדיק באמונתו יחיה, אם גדר האמונה בלשון עברית כמו שאתה ומלמדיך חושקים. וכי ראיתי אחי כוונתך רצויה ומעשיך לשם שמים, והאמונה לך אזור חלצים, לא תתפתה אחרי השכל לכזבה להיותו נעוה ונעקש דרכים. ראיתי אחי להעירך על דרכי האמונה, אשר באור המשיח וכבודו הזורח עליך נתן לך למנה.

אל תהי כאבותיך, אשר האמינו באל האחדות הפשוטה לבד ושללו ממנו הרבוי לגמרי, וטעם במאמר שמע ישראל והבינו מהאחד מה שיורה עליו באמתת גדרו, לא אחד בהרכבה, במין ובסוג וביחס או נוסף במספרו.

ואתה לא כן, תאמינהו אחד ושלשה והשלשה אחד, האחד נושא לכמה מאחדיו בסוגיו, לא שלש צרופיי אך עצמיי מתאחד מגב לגב, מה שאין הפה יכולה לדבר וכבדה האוזן משמוע, אין להוסיף ואין לגרוע.

אל תהי כאבותיך, אשר האמינו באלהים בלתי משתנה באחד מאופני השנוי, וטעו באמרו אני ה' לא שניתי, ושללו ממנו הגשמות בכל מאמצי כח; בעיונם נתנוהו שכל פשוט ונקי להמשכם אחרי הפילוסופיא ברוב המונם ושאונם, ונתנו פנים לפשטי התורה אשר שמו מסך לחלושי הראות בכל המונם.³

ואתה לא כן, לא תשלול ממנו הגשמות והגופיות, חלילה לך! והאמן בו שנתלבש בשר באחד מתואריו ואל השלשה לא בא כאשר רצה, ונשפך כמים דמו לכפר על עמו ונרצה. תן תודה אליו אשר סבל המות להושיעך והצילך, חלייך הוא נשא ומכאוביך. לא גזרה חכמתו אופן אחר להושיעך זולתו, האמן בו שנתבשר (נעשה בשר) בבטן העלמה המורה בלשון עברית בתולה תמימה, כמו דרך גבר בעלמה (משלי ל יט), שהוא סמוך עם הנזכרים למעלה, שאין עושים שביל והם קשים לצייר. וכן האשה הבתולה לחשוק גבר הוא קשה.⁴ וכבר נתן על זה אות לאחד מקטני אמנה, שהיה קודם זה כחמש מאות שנה ולא קשתה בלדתה לא צעקה בחבליה כמו הרה, לא אחזוה צירים וצרה כמבכירה, ויהי בה ההפך מן הנשים ותהי כבראשונה. לא תביט למאמר האומר היות כניסת הגשמים נמנע.

אל תהי כאבותיך, אשר העמיקו בספורו של מעשה בראשית למצוא בו תעלומות ודבר חכמות, באופן שיסכים עם הפילוסופיא סברו בו סברות, ובדבר גן עדן והנהרות ועץ הדעת טוב ורע עשו שבע חקירות, ובאדם וחוה וכתנות עורות. [96]

ואתה לא כן. קח העניין כפשוטו ולא תסבור בו סברות, רק שתוסף לאדם עונש נפשיי על מריו, והוא המסרו ביד השטן יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו, אין תקומה למפלתו, עד בוא גואלו אשר פדהו מיד צר והסיר מעליו שבטו, ועונש זה שלא נזכר בכתוב נעדר על ידי הגואל, אך הקללות האמורות שם על עמדם תעמודנה, וכן צמיחת קוץ ודרדר. החזק בזה הסוד אחי מהעונש הנפשיי אשר חדשו ראש השלוחים ששמו כשם רבך ⁵, כי זה יכפל שכרך, כי תהא מאמין שלם כמו מיישרך.

אל תהי כאבותיך, אשר הביאום יסודות השכל ההכרח להודות בהתחלות העיוניות טבעיות ואלהיות הגיוניות למודיות, והן למיניהן הולידו תולדות, ועל יסודם בהיכל השכל בנו מדגלים לתלפיות, העמיקו בהשגת דרכי ההגיון וסדריו, להבדיל בין מיני ההיקש המופתי וזולתו, וחלקו כבוד לאריסטו וגם לשמונה ספריו, ובלמודיות היקרות שמו כל מעינם, וגלו סודות להלל ולהודות, וממעמקי ים בחכמת המספר והתשבורת העלו פנינים, ובשלחן חכמת התכונה הגלגלית אכלו למעדנים, ובמרום הר החכמה הטבעית הציבו ציונים ובאלהיות השיגו סתרים צפונים, לא יערכום זהב ומגדנים. זה דרכם כסל למו אחי.

ואתה לא כן. חלילה לך, לא תאמין שיוליד גם המין הראשון מתמונה ראשונה מן ההיקש אשר הוא יסוד חכמת ההגיון, ואליה ישובון כלם כפי תנאם, כי מזה תבוא לכפירה בחוק האמונה. אם תאמר האב הוא האל והאל הוא הבן - אמור לאב מה תוליד! לא תחשוב שתצדקנה על כל פנים ההתחלות הלמודיות אשר הגדול והקטן מתחלפים, ושהמספר קבוץ אחדים, כי לפי האמונה גוף המשיח הגדול שוה ונשוא לעוגה קטנה ככף איש, ואם אפשר הוא האמן ג"כ שיכנס העולם כלו בגרגיר חרדל ודוחן, ושמספר גשמי המשיח אשר בבמות שונות לאלפים ומאות אינו קבוץ אחדים, אבל העשרה והמאה והאלף אחד הם.

לא יטעוך ההתחלות הטבעיות שכל תנועה בזמן, ושאי אפשר להתקבץ יחד המנוחה והתנועה בנושא אחד, כי גשם המשיח היושב בשמים ירד משמי קדם ובא אל הבמה עם היותו יושב שם שקט ושאנן, וזה עם השלם המאמר ההוא הנבחר היוצא מפי הכהן, לא גדול, רק איזה כהן שיהיה כגדול כקטן כחכם ככסיל כצדיק כרשע כירא כחוטא, כי הסגולה דבקה במאמר הנאמר בפי המשיח אחרי אכלו ואחרי שתו עם נביאיו וחכמיו ותלמידיו ושלוחיו. החזק בזאת האמונה כי היא תביאך לחיי עד. וכן יהיה אלהים עמך כי תאכל את לחם אלהיך, בבקר תחלק שלל ולערב תאכל עד.

אל תהי כאבותך, כי אוי להם אוכלי לחם עצבים, נפשם בהם תתעטף צמאים גם רעבים.

ואתה לא כן, אחי. את נפשך הצלת, כי תאכל ותשבע מושיעך בקרבך את האל תעריץ ותקדש במעיך. ואל תאמין כי ימנע הגלגל השמימי התנועה הישרה, ולמה תמנע אצלו ג"כ הקריעה והשבירה, כי תמיד כל היום וכל הלילה לא יחשה גשם המשיח בעלותו וברדתו דרך ישרה, יעשה הגשם נקבים נקבים חלולים, בוא יבוא מיום עלות השמים ועד עתה סביב סביב אלף שלש מאות וששים שנה ⁶, קרוב הוא שיעשה כל גופו ככברה, או ימחץ וירפאהו בסמים מדביקים או ברצונו לבד או באמירה. בחר לך אחד מאלה אז תראה יותר חולקת עם המושכל, ואין בזה סתירה, כי עם זה תודה ביכולת המשיח שהוא בלתי בעל תכלית, אשר הוא שורש האמונה וזאת התורה.

אל תאמין בהתחלת החכמה האלהית שאי אפשר שיצדקו יחד החיוב והשלילה ושנמנע שיתהפך המקרה עצם והעצם מקרה, וגם בהקדמה האומרת שמציאת העצם בעצמותו ומציאת המקרה בנושא הנמצא בעצמותו, כי גוף המשיח היושב בשמים לא יתנועע ואשר בבמה מתנועע ואפשר בכל סוגי התנועה ושניהם אחד, א"כ יצדק באחד שיתנועע ושלא יתנועע, וכן עצם העוגה לפני מאמר הכהן הוא עצם הלחם באמת ועם השלמת המאמר נהפך העצם למקרה או נעדר העצם העדר גמור בצורתו וחמרו ויעמדו המקרים בעצמם לא במציאותם בנושא, ואחר ישובו המקרים ההם עצם וחלק אברי הכהן האוכל אותה, וזה לא יכפור בו אחד המאמינים.

ומצד אחר אחי, לא תטעה בתחלת חכמת הטבעים האומרת שחוש הראות לא יטעה במושגו כל זמן שיהיה הכלי נאות והאמצעי בריא, כי אלהים תראה עולים, לא תשבע עינך לראות ולא יטעוך חושיך ותשגה ברואה והנשארים בהם ⁷, ותחשוב המראה אשר תראהו והקול והטעם ומשוש והריח מקרים עומדים על הלחם לבדו, כי כלם עומדים בעצמותם ולא בנושא. גם לא תפנה בפלילות המושכל הראשון האומר שהכל גדול מן החלק ממנו.

ואתה לא כן תחשוב, אבל הכל שוה לחלק והחלק לכל כי העוגה הבלתי בעל תכלית בכח חלוקה בכל חלק מחלוקה נמצא גוף המשיח והחלק בכל והכל אחד. והמשל מהמראה הנשברת יאיר עיני שכלך, כי הלימוד (ההיקש) השיריי נבחר וראוי לשכמותך. ובכלל אחי לא תורה חלילה בהקדמה האומרת לנמנע טבע קיים ועומד [97] ואי אפשר לו ההשתנות, ולכל הנמנעות בחוק השכל והטבע הנזכרות, וכהנה רבות לא אדע ספורות. תהיינה מחשובתיך אמונות, השליט יכולת המשיח על כל דבר קרוב או רחוק נמנע או אפשר, הכזיב מה שלא בא על סותרו מופת, והאמן במחויב כי שוא תהיה תמורתו.

אל תהי כאבותיך, אשר הייתה להם למורשה תורתו של משה שחשבו להשיג עולם הרוחני במה שכלכלוה מהעיון והמעשה, ענדוה לראשם עטרה, טוב להם סחרה מכל סחורה, ששו כעל כל הון על רמ"ח מצותיה, נזהרו מאד ולא חטאו בדבר מן שס"ה אזהרותיה, חשבוה נצחית לאומרה הנסתרות לה' אלהינו וגו' לנו ולבנינו עד עולם, ובהזהיר תמיד הנביאים עליה, והאחרון בדבור האחרון הזהיר על זכירתה ומשפטיה וחוקיה (זכריה ג' כב).

ואתה לא כן, הנח לה פן תהיה לבוז כי תוליד בנים לא תכניסם בבריתו של אברהם ולא תחוש לנשג"ז (נדה, שיפחה, גויה, זונה), לא תזכור את יום השבת והמועדות לקדשם, וביום הצום המיוחד אכול ושתה אמור לך, ולא תביא עליך אשם, מאכילת חמץ לא תירא, ולכל המאכלות האסורות עדיף כח דהיתרא, אכול בשר וגבינה באפיקורן ולא תחוש לכף חולבת, פתח פיך ואכול חזיר ושפן וארנבת, לא תבדוק בסימני דגים ועופות טמאים וחגבים, אכול לשבעה את הכוס והשלך, לכלכלך צויתי את העורבים, נבלה וטרפה והנחורה לא תהיינה לך לזרה.

אבל מה תעשה ושליחי המשיח כלם הזהירו עליה את כל המאמינים, וכן תמצא בספר הנקרא אפושטולורום (מפעלי השליחים פט"ו) ואנכי קראתי תולדות השליחים שאמרו כל המחזיקים באמונת המשיח נזהרים על הנחירה, ובכלל לא אראה דבר באחד מהם שהכזיב דבר מתרי"ג מצות שהתירו לזרעו של אברהם אשר קבלו על נפשם ועל זרעם תורתו של משה, והם בעצמם לפי שהיו מזרע ההוא קיימו התורה מאד אחר מיתת המשיח ואחרי שטבלו בשמו. וכן תמצא בספר מתיאו. וכן אישטיבאן אמר שנקברו האבות בשדה אשר קנה אברהם מאת חמור בן שכם, והזכיר ג"כ שיעקב ירד למצרים בשבעים וחמש נפש, והמשיח בעצמו אמר שבימי אחאב נעצר שלש שנים ומחצה טל ומטר - יורה של שלמותם ובקיאותם בספרי הקדש.

והנה כל הספקות האלה וכיוצא בהן הכמוסות עמדי חתומות באוצרותי, אשחרך אחי וראש, שתחקרם אתה ומלמדך החדש ותעמידני על התירם, כי ידעתי כי רוח הקדש דבר גם אתכם, וכל רז לא אנס לכם, תנו תורה למשיח שבחר בכם.

אל תהי כאבותיך, שקבלו עליהם חקים של טומאה וטהרה באמרם עצמות חמור טהורים ועצמות כהן גדול טמאים ⁸.

צא אל הבקעה וקח לך עצמות אדם, לא תירא לעשות אותם תרוודים, גם שאול באוב וידעונים, וכימי צאתך ממצרים יראוך אותות ומופתים ודברים זרים ונפלאים, יתן טהור מטמא לא אחד, כי רבים אשר אתך כלם קדושים. דרוש אל המתים ושאריתם עצם כשיעורה תכבד בזהב ובכסף ובאבן יקרה, ועל פיך ישק כל נשיקה האמורה בתורה ⁹ ובאהבה גדולה וחבה יתרה אלהיך הוא ישזבינך די אנת פלח ליה בתדירא.

את זה ראיתי להעירך אחי, כי ידעתיך לאוהב האמת מצד שהיא אמת, מכיר אתה גדרך חי מדבר מת, לא הסיתוך מחמדי תבל ויפתוך בהבליהם, לא נלכדת בשחיתותם, לא נאחזת בחבליהם, תמים אתה בדרכי אמונתך אמונת המשיח, באורו תראה אור וכל אשר תעשה תצליח, ולא תדאג על הכניעה והדלות והבזיון הדבק בנפש, והשפלות אשר על פניך יחרפון צורריך, ותמס תהלך לפניהם כמו שבלול, באמרם אליך כל היום: טבול כופר מחול! רב לך בהשאר נפשך לעד בתענוג לא ישוער איכותו, כי תראה פני המלך והשגל יושבת אצלו במחיצתו תן תודה למשיח שככה לו בעולמו.

ואשר כתבת והפלגת והגדלת בספור מעלת מלמדך ושלימותו, ואת כל כבודו ואת יקר תפארת גדולתו, ואמרת שנברא בצלם המשיח ובדמותו, ועשית אותו אפיפיור במאמר, לא אדע אם ילך לרומא או באביניון מנוחתו. גם אני ידעתי כמוך את כל הגדולות אשר עשה והתכונות הגלגליות בזולת יציאת מרכז והתחלפות קטבם, וגלגל ההקף אשר מצא וכמה תעלומות חכמות והקדמות רמות, דורש רשומות בשערי החכמות.

תן תודה למשיח שחלק מחכמתו ליראיו. לא לחנם נתן לו אדוננו המלך מתנות מבית גנזיו, כי אותו ראה צדיק מתהלך בתומו לפניו. לא לחנם בחר המיוחד לישראל רבי חסדאי קרשקש מהגיד תעצומות ושם ישר נוכח עמו. כבוד עשה לו לבקר בהיכלו ולהיות תמיד אצלו מאהבה אשר אהבו. ואשר הודעתני אחי, כי בכחו הגדול ובאהבת אדוננו המלך השיג ההשגה הגדולה שנעשה כרוז שם שלא תצאנה הנשים, והבנים פחותים מעשר שנים אסורים לצאת מבית הכנסת ללכת אנה ואנה ¹⁰. גם אני אודך שדבר גדול השיג ואשריו שזיכה את הרבים ולגמול טובות לחייבים. אמנם צא ובשר לאשר הולידו בנים ובנות ולנשים העדינות.

מפי השמועה למדנו ששם באביניון חשב לדבר על [98] היהודים תועה, וצוה מן האדון הקרדינאלי באנפלונא ומן שרים אחרים בצנעה, שלא יחרוש על בני ישראל רעה, ונתנו לו הקהל הרבה פרחים. דעת האפיפיור וכל כנסיה שלו לתת לו הגמוניא אחת מיוחדת או לעשות אותו קרדניאלי כמיוחדים שבבני עליה. לכן אחי, הגדל השמחה, כי בכבודו כבוד יהיה לך ועשה יעשה לך גם הוא בתי כהונה ולויה.

ואשר כתבת אלי והוכחתני ויסרתני מוסר הבלים כי משרתי המורגלים אצלי עותו מחשבתי. אתפלא כי ידעת מאז כי כוונתי רצויה ומעשי מוכיחים. תמים אני עם אלהי בכל לבבי ובכל נפשי לנצח נצחים, ובמשיח צדקו הנקרא בשמו מבטחי ותקותי, הוא מעוזי ומנוסי וזמרתי, אמונת עתי וחוסן ישועתי. וגם מאז אני דבק בזאת האמונה, לא נתחדש אצלי כלל וטעמי לא נשתנה, אשר אאמינהו עתה הוא אשר האמנתיו זה עשרים שנה.

אחת אשאל ממך אותה אבקש שמכאן ואילך לא תעלה בחתימתך שם החכם הנכבד אביך ובסורו אל תבוא נפשך ולא תחד כבודו בזכירתך, כי אם היה בחיים חייתו, בוחר היה העדר בן כמוך על מציאותו, וגם עתה נפשו תאבל בבית מנוחתו. ישו המשיח יאיר פניו אליך, הוא ולא אחר, וישם לך שלום ויברכך.

פי אוהבך מעולם החפץ כי תצדק את תום דרכיך. והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך אעשה לך שלום ואברכך, ובכל מקום אשר תזכיר את שמי לאח ובן יקיר אקחך, אחי הוא העודנו חי דוד בוניט בן גדון, או אם עודנו חי אשתרוק פראנציסקו דיוסקורניס.

 

Source here

It was so artful that humorless Spanish monks actually took it to be a dutiful apologetic for the Christian faith and disseminated it, unitl it reached some converted Jews,who immediately grasped the real meaning behind it. Unfortunately I could not find an English translation on the web but I recall that one can be found in this book, in the chapter on Profiat Duran.

Add: see the link in the comments for the English translation.

Two random thoughts:
1.The inability of the Christians to grasp the nature of this "defense" of their faith highlights both the skill and deep knowledge of both religions on the part of the author and how Christians and Jews use the same words but mean by them completely different things. The point was made by R. Y.D. Soloveitchick (and others before him) in his Confrontation. Efodi brilliantly exploited this difference.
2.Note the representation of the Jeiwsh understanding of the Creation as non-literal. It apparently was the accepted view at that time time and place. See Ralbag's commentary for what Efodi may have meant.

A missionary visits the Rebbe

Kosher Pig

A Kosher Pig.

As discussed on this site many times, a central principle of interpretation is that an explanation, whether of a verse or a Midrashic passage, must conform to what we know to be true from other places in Tanach, Oral Tradition, knowledge of the how the world functions and theology and Jewish thought. How do we approach a midrash that creates surprise and amazement? Let us consider one such passage.
Can a pig be kosher? According to a midrash, well, yes and no and maybe.

These are the ones that you shall not eat... and the chazir for it splits its hoof but the cud it chews not (Leviticus 11, 4-7).

Why is its name called chazir? Because the Holy Name Blessed Be He will return it to Israel.[1]

On the face of it, the midrash seems to say that pig will become kosher after redemption[2] and this is how Rama MiPano understands it in Asara Maamaros, Chikur Hadin 2:17. Harama MiPano was a Kabbalist and the idea that the unclean will be transformed into pure apparently did not present a difficulty to him. His is however, an isolated view, for the idea of a kosher pig is certainly a startling one. It appears to be in conflict with basic Jewish sensibility and most sources therefore offer explanations that limit or particularize this midrash. R.Bachya in his commentary to Shemini, for example, explains that the reference is to victory over Edom, whose symbol, the pig, is well known to us from other Midrashic passages[3]. Alternatively it may refer to the might and power of Rome, which will be inherited by those who observe the Torah (R. Bachya and Rekanti to Shemini). Ritva to Kiddushin 49b offers a similar explanation.

The Radvaz 828 suggests that the meaning is that in the world after redemption Jews will consume fat portions, as appetizing as if they were fatty meat of chazir. The Ohr Hachauym to this verse proposes that in the future time the pig will chew cud and therefore turn into a kosher animal. In Makor Chaim, a supercommentary on Ibn Ezra, R. Shem Tov Ben Falkira is quoted as saying that that the taste of pig meat will become known to the wise ones in the future time, not by eating actual pig, but through their wisdom they will be able to perceive it in other foodstuffs.[4]

One might ask why should pig meat be different from other Torah laws regarding which the statement, 'Commandments will cease in the world-to-come' appears to be more readily accepted (Nidddah 61b)?[5]

One can only speculate that it is due to the emotional impact of the idea that not only will pig become kosher but that it is something of spiritual value and importance. We think of pig as being the very epitome of uncleanliness and it is hard to imagine that it will turn into something desirable. Why after Maschiach should eating pig's meat acquire positive religious value? The simple meaning of this midrash conflicts with standard assumptions. It is for this reason that many commentators sought to discover another meaning in this perplexing midrash.

This dicussion focused on the method of interpetation that led to this surprising midrash. For other discussions of the "kosher pig", see here

---

1 This midrash is quoted by many sources but it is not found in any of our standard collections. It is cited in Ritva Kiddushin 49b, R. Bachya Shmini, Radvaz 828, Avraham Anochi (A. Palaggi) in the name of Ramban and a number of Acharonim.

2 See Otsros Acharis Hayomim by Yehuda Chiyun, p. 100 in regard to the statement in Niddah 61b, "Commandments will cease in the future to come". Some take it to mean only after resurrection of the dead and others in the days of Mashiach; there are also views that restrict it in other ways.

3 Lev. Rabba 13.

4 Pri Megadim in Sefer Notrikon suggests that this midrash is the reason why the Talmud often refers to pig meat as 'davar acher', to indicate that pig will turn into a different entity at a future time.

5 As codified by the Rambam in Kelaim 10, 25 (but see Melachim 12,2, see Otsros Acharis Hayomim ibid) and Shulchan Aruch YO"D 301,7. Regarding this principle there are a number of commentators beginning with Rashbo that restrict it only to the time after resurrection, or to the dead themselves as long as they remain dead, or claim that it applies to resurrected individuals only or only to the short period immediately after the resurrection and only to the meal of Leviathan.

Amazing Ignorance

Obviously a bright boy who was taught nothing except faith in his own yong ability to answer all the great questions of life, without knowledge, without training, without recourse to the past. Pity on the great huddled and ignorant masses who know not that they know not! The Rabbi is worse. This speech, this fruit of his own indifference means nothing to him. Outrage!